2012 - תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

אני לא רוצה לסכם את 2011 , רבים וטובים ממני כבר עשו זאת בכישרון רב.
חוץ מזה , השנה חלפה וכמו עיתון של יום אתמול, אפשר לעטוף בה רק דגים.
אנו עם הפנים ל 2012 וכולי תקווה כי תהיה טובה מקודמתה.
בנימה אישית, אני יוצא לדרך חדשה . החלטתי לעזוב את עבודתי -החיק החמים של המשכורת הקבועה אבל של ניוון תודעתי לטובת הרפתקה שאני יודע את תחילתה אבל איני יודע כיצד תסתיים. לטובה אני מקווה , הרי לא לחינם אני רץ למרחקים ארוכים. לעיתים נדמה לי שכל הנושא של הריצות הארוכות עם החוסן הנפשי המתלווה אליהן בא רק כדי להכין אותי למהלך הזה. אני בטוח שעם עזרה קטנה מחברים ומשפחה אצליח.
אז בפרוס השנה החדשה אני רוצה לאחל זאת לי , למשפחתי ולידידי:
שאצליח בכל אשר אפנה. כמו כן לסיים את המרתון הראשון מני רבים בהצלחה, המון ריצות, איקידו ושאפטר כבר מכאבי הגב הטורדניים האלה.
שליוהנה תהיה לידה מוצלחת ושלמשפחתינו יתווסף אור חדש.
לאמי היקרה- בריאות ואושר. זקוק לך לעוד הרבה שנים.
לילדי היקרים זיו וגל. שתגדלו לעולם טוב יותר.בריאות ואושר.
לפרדי - בהצלחה בדרכך החדשה כאזרח מן השורה בדרך לקריירה חדשה.
אסי - אח, חבר ומקעקע מוכשר ביותר.שתהיה זאת שנת הפריצה שלך.
החלמה מהירה של פצועינו ממועדון הריצה מרת"א העמקים/ מועדון הכותנה : פנו, אילן ושלמה.
לאלי שחף - שתצליח לחדור לליבם ומוחם של כמה שיותר אנשים שזקוקים לשינוי. אתה תותח.
לדובי - הלוואי שתמשיך לדחות עבודות מפאת חוסר זמן.
לענתי- מזל טוב על החתונה המתקרבת עם גלעד. אתם זוג משמים.
לענת גרושתי היקרה - שנת בריאות, אושר והצלחה בכל מעשיך.
כמתנה קטנה אצרף פה קישור לשיר שאני אוהב במיוחד ואשר לו אינסוף גירסאות . אבל את הגירסה הזאת אני אוהב במיוחד.
שנה טובה לכולם .
http://www.youtube.com/watch?v=5eaGxLZrLuk

ימין או שמאל - מוקדש לאסי באהבה.

את הטור הזה ביום הלפני אחרון של השנה החלטתי להקדיש לנושא "ימין ושמאל" וכיצד מונחים אלה נוצרו.
גילוי נאות , רוב הכתוב כאן יהיה מועתק מפינתו של בלדד החושי "חוזר עם תשובה" מכלכליסט והטור נכתב בעקבות שאלה של קורא אשר שאל מדוע השמאל מזוהה עם נכונות לוויתורים מופלגים והימין מזוהה עם סירוב עיקש לוותר על משהו.
ובכן המנהג לקחת דבר מורכב כמו דעות של אנשים ולחלק אותו ל 2 קטבים הינו עתיק יומין אך השמות "ימין" ו"שמאל" בהקשר פוליטי חדשים יחסית ומקורם באסיפה שילדה את המהפיכה הצרפתית.
השנה היא 1789. המצב בצרפת קשה . משבר כלכלי. אנשים רעבים. המלך מכנס ועידה בה מיוצגים 3 המעמדות של צרפת: כהני הדת, האצולה, והמהעמד השלישי- כלומר כל השאר.שני המעמדות הראשונים, שנמצאים בשלטון, אינם חפצים בשינוי. יש הרבה דיבורים, מסקנות ואולי אפילו לקחים, אבל איכשהו המעד השלישי עדיין נדפק. בתגובה קמה אסיפה לאומית של המעמד השלישי.
באסיפה הזאת נאמני המלך והדת התגודדו לימין המלך ואלו שדאגו לפשוטי העם התגודדו משמאלו. נראה שלא היה פה תכנון מראש. מישהו פשוט בחר צד. הימניים התנגדו לעניין הצדדים אך לשווא. המונח הגיע לעיתונות ומשם התפשט.
לבסוף בעקבות האסיפה הזאת החלה מהפיכה שבעקבותיה התחולל מרחץ דמים כזה שעד היום מלכים מפחדים להרים ראשם יותר מדי פן סופו יהא מופרד מגופם.
לימים, הרבה גופים פוליטיים חולקו לימין ושמאל. באופן כללי, הימין מייצג את המעמד השליט שמרוצה מהמצב הקיים ולכן הוא שמרן ומסורתי והשמאל הוא זה שדואג לפשוטי העם ולמנוצלים, ולכן לעיתים קרובות הוא מהפכני. אך זו רק הכללה כמובן. אין חוקים אמיתיים.
אצלנו בישראל היפוך תפקידים. השמאל נתפס לאורך שנים כאליטיסטי, בעוד הימין זוכה באופן מסורתי לתמיכת פשוטי העם. אולי זה כי אצלנו הנושאים החברתיים תמיד נדחקו לשוליים מפני הביטחוניים. אולי גם לשמאל לא היה זמן לדאוג לעניינים חברתיים הרי הוא כל הזמן דואג רק לילדים בעזה ???!!! או שזכרונם של מצביעי הימין קצר או שאולי השמאל מזוהה עם אשכנזים והימין (ליכוד) עם עדות המזרח. מי יודע?
לסיכום, רבים מחוקרי מדע המדינה סבורים שהחלוקה לימין ושמאל כבר לא משמעותית כי הנושאים פשוט מורכבים מידי. נראה לי שזה אחת על כמה וכמה נכון לישראל.
שבת שלום  ורק אהבה.

ביבי ופולחן האישיות

פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם יותר מהמציאות ומעבר למה שהוא באמת. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.(מתוך ויקיפדיה)


אתמול היינו עדים לבושה שנתרחשה בטקס הממלכתי לחללי אסון הכרמל. משפחות הניספים קיבלו אתמול בטקס בעל כורחן, גליון ערב מיוחד של ביטאון המשטר.

"מי שהיה הראשון להבין את גודל האירוע, רתם את כל הגורמים בארץ ובעולם לסייע בכיבוי השריפה ומאז דואג בלא ליאות למשפחות שאיבדו את היקר להן מכול".

אין להקל ראש בטקסט שהקריא דן כנר.ולא רק בשל חוסר הרגישות בדברים החריגים שנאמרו בארוע כה רגיש. כנראה כך מעוניין ראש הממשלה שיציגו אותו.

אני לא יכול שלא לעשות את ההשוואה המצחיקה בין הכתבות שקראתי כיום על פולחן האישיות של קים ג'ונג איל שנטען שבמשך 3 שנות לימודיו באוניברסיטה כתב 1500 ספרים , כתב 6 אופרות והמציא את ההמבורגר לבין דמיוני את ביבי מחפש בגוגל את הערך" מטוס כיבוי גדול", מרים טלפון לאובמה, מסדר את העניינים , טס במסוק , מחלק הוראות , תופס צינור כיבוי ומשפריץ.

עכשיו ברצינות, ישראל נמצאת על סיפו של מדרון חלקלק לאיבוד צביונה הדמוקרטי. דוגמאות יש למכביר החל מהחוקים האחרונים של יריב לוין, דני דנון וחבריו, סגירת ערוץ 10,ההקלות לערוץ 1, האיום על פיטוריה של קרן נויבך, אוזלת היד של השלטונות כנגד הטרור היהודי בשטחים שכבר מזמן אינו מכוון כנגד פלשתינאים בלבד וכלה בהדרת נשים בצבא ע"י חובשי כיפות סרוגות והדרת נשים בכלל.

איזה מדינה ואיזה צביון אנו רוצים להשאיר לילדינו?

רכבת

לפעמים אני תוהה איך זה יכול להיות שמדינה שקיימת 63 שנים , מודרנית ומתפתחת שהוציאה 10 זוכי פרס נובל ( 6 מהם במדעים) שלה אחד מהצבאות המתקדמים בעולם, חברה ב OECD , בעלת תעשיית הייטק מושא לקנאה של שאר המדינות המפותחות בעולם, אנשי מקצוע מצטיינים בתחומי ההנדסה ,גוש אורבני עצום ועשיר ( גוש דן ) ובעלת שטח קטן יחסית לגודל האוכלוסיה יש מערכת תחבורת רכבות כה מפגרת שאפילו  בעולם השלישי אין וזאת למרות ההשקעה הענקית של ממשלות ישראל בתחום זה בשנים האחרונות.
להלן מס' דוגמאות שאספתי מן העיתונות:

תקלה קשה: שיבושים בתנועת הרכבות בכל הארץ

שוב אין רכבת לב"ש: "כבר לא מסתמכים עליה"

שוב שבועיים ללא רכבת: "עושים מה שבא להם"

בפעם השנייה ביממה: תקלה ועיכובים ברכבת

שביתה כללית ברכבת ישראל - החל ביום ב' הקרוב

עדכנו את היומן: רכבת ישראל סוגרת קווים

נוסעים ירדו לפסים, עצרו רכבת ועלו עליה

נהג הקטר המתנגש מסרב להגיע לתחקיר

יאוש ועצבים ברכבת: "עשו מאיתנו צחוק"

תקלה ברכבת: מאות נוסעים נתקעו בתחנות

שיבושים בדרך: עובדי הרכבת חלו לפתע

עובדי הרכבת מנעו את פתיחת הקו בראשל"צ

זוהי רק רשימה חלקית כמובן ורק מהשנה הזאת. יכולתי להמשיך עוד ועוד.

מה הבעיה ברכבת ישראל?

האם הפרטה היא הפתרון?

רכבת ישראל היא חברה ממשלתית וכמו הרבה חברות ממשלתיות היא מתנהלת ביעילות נמוכה. כשבעל הבית הינו הממשלה לא נשקפת סכנה למקום עבודתך כי אין איום פיטורין מעל צווארך מה גם שהינך מגובה בועד חזק וכוחני. כשבעל הבית הינו הממשלה לא רק העבודה אינה יעילה אלא גם התכנון אינו יעיל וקלוקל. ( זוכרים את בזק לפני ההפרטה?)

איפה עוד נשמע על סגירת כל הקוים לדרום עקב עבודות תשתית ולתקופה כה ארוכה? והמצחיק הוא שזה קורה יותר מפעם אחת . איפה נשמע על נהג קטר שהיה מעורב בתאונה ומסרב ללכת להעיד או בעובדי רכבת שהשהפילו את השר ומנעו פתיחת תחנה, שסרבו לפתוח דלתות בתחנה לאות מחאה וגרמו פניקה במיוחד לאחר תקרית השריפה בה הדלתות סרבו להיפתח.

ובכן, הנהלה שהינה מינוי פוליטי, ועד חזק , מוסר עבודה הסתדרותי ותודעת שרות לקויה הביאה את רכבת ישראל למקום שאולי שווה לעבוד בו אולם סיוט להשתמש בשרותיו.

יצא לכותב שורות אלה להשתמש בשרותי הרכבת במשך תקופה די ארוכה בקו נהריה חיפה. היו ימים שהעדפתי מוניות שרות למרות הפקקים הנוראים, רק לא להיכנס לרכבת. מנגד יצא לי גם להשתמש בשרותי הרכבת במקומות שונים בעולם.

בטוקיו יש תחנת רכבת אחת בו עוברים יותר מ 3 מליון אנשים מידי יום. בתחנה אחת. עברתי בתחנה זו מידי יום במשך 3 חודשים וחצי ומעולם הרכבת לא הגיעה באיחור או לא יצאה בזמן.
נסעתי גם בגרמניה, בשבדיה, אנגליה ועוד מקומות ובכולן זאת היתה חוויה נעימה , אפילו בויאטנם.
האם ההפרטה היא הפתרון המוחלט. המתנגדים מביאים כדוגמה אין מערך הרכבות באנגליה שלאחר ההפרטה הדרדר. יכול להיות שהם צודקים ושם זה לא הצליח אולם באנגליה הרכבת מפותחת לאין שיעור מאשר בישראל והאנגלים היו רגילים לכוון את שעוניהם עפ"י זמן ההגעה של הרכבת מה שלא ניתן לטעון במקרה דנן.
אני מבין את הועד, בעל בית חדש אשר ידרוש מהם לעבוד קשה יותר ואולי גם עפ"י חוזים אישיים עם מדידה אישית לכל עובד. מה הם משוגעים?
זוכרים את נמלי ישראל, כמה זמן המתנו לקו טלפון,רשות השידור - ערוץ 1 . זה מה שקורה כאשר המדינה מנהלת את העניינים.
הפרטה של רכבת ישראל הינה בלתי נמנעת או ניקוי אורוות מהמסד עד הטפחות והתחלה חדשה. אוכלוסיית ישראל גודלת במהרה והתשתיות הקיימות לא יוכלו לעמוד בעומס ללא רכבת יעילה וחזקה.
אגב אנקדוטה , בבודפשט קיימת רכבת תחתית מ 1896 וקדמה לה רק הרכבת התחתית של לונדון .

לפעמים ההגיון הישר מנצח

מבחינתי, הידיעה המשמחת של היום יחד עם הסיפור של טניה רוזנבליט בקו אשדוד- ירושלים. ניצחון קטן של השפיות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4163351,00.html

אולם כל הימים האחרונים אני לא מפסיק להרהר בשירו של נתן יונתן "שיר ארץ" ( הלחין סשה ארגוב ) בביצועה הנפלא של חוה אלברשטיין

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת. 

35 ק"מ (או בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים)

במסגרת ההכנות למרתון טבריה ( 12 בינואר) , המרתון הראשון בחיי אני נדרש לאימונים אינטנסיביים. כן, לא מתבייש להגיד גם אימונים מפרכים. נדמה לי שבפעם הראשונה אני מבין את משמעות המושג "אימונים מפרכים".
אימונים אלה גם כוללים ריצות נפח ואשר המרחק שלהם הולך ועולה מידי שבוע . התחלתי ב 15 ק"מ, שבוע אחרי כבר 18, 35,33,30,27,24,21, ובשבוע הבא אם הכל ילך כשורה ארוץ את הריצה המסכמת במסלול המקורי בסך 36 ק"מ.
למה אני רץ ועל ריצה עוד ארחיב למכביר. היום אני רוצה לדבר על הריצה הזאת.
כשאני חושב על המרחק הזה זה נראה לא אנושי. 35 ק"מ הם בערך כמו המרחק מטבעון לטבריה או לחדרה ( מה איבדתי שמה).האם הגוף האנושי של המאה ה 21 בנוי למרחקים כאלה? אני לא מדבר על קנייתים, אתיופים ושאר שבטים נידחים אלא על הרוב, אדם לבן החי לו בנוחות בסביבה מודרנית בה כמעט אינו נדרש למאמץ גופני.אין ספק שהמתאגר במרחקים האלה הוא השילוב בין הקושי הפיזי לקושי המנטלי
ככל שאני מעמיק בזה יותר אני חושב שריצת אימון של 35 ק"מ קשה יותר מריצת מרתון במסגרת תחרות. שם יש התרגשות, אדרנלין, המון אנשים, אנרגיה מטורפת, קהל שמעודד, צלמים וכל מה שצריך כדי לדחוף אותך לקו הסיום.
בריצת אימון שכזאת גם אם אתה רץ עם שותף הרי אתה לבד. לא כל הדרך מדברים ומחליפים חוויות , זה יותר בהתחלה כשיש עוד כח. אח"כ השתיקות נעשות ארוכות יותר וכל אחד מתכנס בעצמו עם הגוף הצועק הצילו, מחשבותיו, הרהוריו והשדים הפנימיים שלו.
לא יכולתי שלא להיזכר בסרטו הנפלא של טוני ריצ'ארדסון "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים" ממנו הקליפ המצורף ובעוד כמה סרטים בהם הריצה היא חלק ממוטיב הסרט : "גליפולי" בו מופיע מל גיבסון הצעיר ואיש המרתון עם דסטין הופמן
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת בכדי להודות לאישתי על תמיכתה, סבלנותה ועל כל ימי השבת המבוזבזים בהם אני חוזר עייף מכדי לעשות משהו זוגי. יוהנה יקירתי, עוד מעט זה נגמר ואני חוזר להיות שלך.
http://www.youtube.com/watch?v=XXMS5ZXKvYA
  

שנאה

הייתי השבוע במתחם הפאואר סנטר בקיבוץ מבואות יצחק. זהו קיבוץ דתי הנמצא גם ליד המושב הדתי נחלים. בעת שיצאתי מהחניה הבחנתי במכונית בה ישב אדם לא צעיר. מה שמשך את עיני היה הסטיקר: "הארץ, עיתון של בוגדים"
גילוי אישי, אני גם קורא הארץ ( את האתר ),אבל לא רק. אני לא מרגיש בוגד אבל פייר נעלבתי . האיש הזה במכונית הרי הוא אחי , שנינו יהודים , שנינו גרים כאן ,שנינו שירתנו בצבא ולא בגלל שחייבו אותנו ושנינו גם כנראה אוהבים את הארץ הזאת (עם הגדרות שונות על גבולותיה). אבל למה השנאה הזאת?
לפתע הבנתי משהו . זה אחד הדברים שמבדילים ימין ושמאל . הימין הוא נורא אמוציונלי ואילו השמאל יותר שכלתני . מעולם לא ראיתי סטיקר של שמאלנים (שלום עכשיו לדוגמה) בסגנון זהה.
נקודה למחשבה

פרולוג

זאת הפעם ראשונה בחיי שאני כותב . אני בן 44  ורוב חיי למרות שהיו לי דעות מגוונות על נושא כזה או אחר העדפתי לשמור אותם לעצמי או מקסימום לשתף את המעגל הקרוב.
מה השתנה אתם שואלים? ובכן דברים רבים. אני מניח שאנשים משתנים, מתבגרים , מבשילים. תהליכים שעברתי לאחרונה כנראו הזיזו משהו.
בכל אופן ההחלטה לכתוב הבליחה באבחה אחת וזה קרה היום לאחר שקראתי כתבה ב YNET והרגשתי שאני מתפוצץ. זהו אמרתי, על זה אני לא יכול לשתוק. תבינו, כל חיי הייתי מה שנקרא הרוב הדומם.אבל הקיץ האחרון שינה בי משהו. עם תחילת תנועת המחאה גרושתי ובן זוגה הפכו לפעילים , סחפו את הילדים , סחפו את אישתי ואפילו הכלבה שלי גויסה למאבק ואני למרות תמיכתי  העדפתי להישאר מאחור באזור הנוחות שלי. אומנם הלכתי ל 2 הפגנות אולם בזה תם כל חלקי. באיזה שהוא מקום בפנים פעפעה תחושת החמצה. כל קול חשוב, כל קול משפיע. השינוי מתחיל מבפנים ( תודה שרי אריסון) .
זה לא אומר שמחר אני עובר לגור באוהל אבל הבלוג הזה הוא הצעד הראשון.
ובכן , מה עיצבן אותי כל כך ? זאת היתה כתבתו של עמיר בן דוד ב YNET ולהלן הקישור :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4162110,00.html
לא האמנתי למראה עיני . מעולם לא סבלתי את עוזי לנדאו , בעיני הוא אחד הגרועים שיש אבל עד כדי כך?
תבינו את האבסורד. האיש הזה הוא מס' 2 במפלגה שרוב מצביעיה איך נאמר בעדינות לא ממש שומרים כשרות ומצוות  ובטח שלא אכפת להם מי מתפעל את רשת החשמל בשבת. כאילו אין לנו צרות אחרות במדינה....
ואז הבנתי ....... רח הבחירות באויר ולנדאו האפס עושה דברו של איווט קיבל פקודה להתחנף לדתיים. הרי ליברמן התגאה בזה שהוא יאפשר נישואים אזרחיים בישראל ועשה על זה הון פוליטי לא קטן. מי זוכר שהוא התקפל? עכשו הגיע הזמן להגדיל את הפוטנציאל האלקטורלי ולהתחנף לדתיים ע"ח משלם המיסים.
יש לי חלום ..החלום שלי זה שכל אזרח בעל זכות בחירה ילך לממש את זכותו הדמוקרטית ביום הבוחר. אנו רואים את הזכות הזאת כדבר מובן מאליו ונוטים לזלזל בה אבל תראו מה קרה בתוניס ומה קורה במצרים ובסוריה. אנשים מוכנים להילחם ולהיהרג רק כדי שתהיה להם את הזכות להשמיע קולם בקלפי.
אשמח לקבל את תגובתיכם.
כאמור הרשימה הזאת הינה רק הפרולוג לרשימות נוספות שיבואו על נושאים שונים ומגוונים רובם אני מקווה יהיו חיוביים. אל תדונו אותי לחומרה הפעם אחרי הכל זאת הפעם הראשונה שאני כותב ..
להת'