הטור האחרון שלי היה אי שם בינואר וזה לא שלא היה לי על מה לכתוב. פשוט נכנסתי לאיזשהו מצב שהיה לי נוח איפה שאני מבלי להשקיע את המאמץ הזה בלשבת ולכתוב.
טוב, אז החלטתי לשנס מותניים ולשנות את סדרי העדיפויות שלי. הרי כתיבה אמורה להיות גם משהו תרפיוטי ( הנה, מצאתי הזדמנות להשתמש במילה הזאת ולהראות שאני משכיל...) וכבר כמה ימים שחזר לי הדגדוג לכתוב.
היום נקרתה לי הזדמנות פז..ביקור באגף הגביה של רשות השידור.
תראו, אין ספק שהטלויזיה היא ההמצאה של המאה ה- 20 . טכנית היא הומצאה אפילו בסוף המאה ה- 19 אבל ייצור סדרתי וטכנולוגית השפופרות ושידורים מסחריים החלו רק בסוף שנות ה 20 של המאה הקודמת.
בזכות הטלויזיה למדנו המון על מקומות, תרבויות , העולם נעשה הרבה יותר קטן בזכותה ויש לזקוף בעיקר לזכותה את הפיכתנו לכפר גלובאלי קטן. חדשות מועברות אלינו מכל העולם ביעף ואפילו היו שידורים מהירח ואולי בעתיד מעולמות רחוקים יותר. אכן המצאה חשובה ביותר ויש האומרים שלא פחות חשובה מהרדיו ומהטלפון.
בארצנו הקטנטונת החלו שידורי הטלויזיה במצעד יום העצמאות של 1968. מר טלויזיה ,חיים יבין הצעיר העביר את השידור הראשון כולו נרגש, מדינת ישראל היתה עדיין הלומת ניצחון ממלחמת ששת הימים וכל השאר היסטוריה.
מאז שאני זוכר את עצמי היתה בביתינו טלויזיה. מכיוון שגרנו בטבריה היה קל לקלוט גם את שידורי הטלויזיה של של לבנון וירדן והייתי מבלה שעות מול המסך בולע הכל. טלויזיה סילורה בשחור לבן כמו שהיתה לכולם תוצרת קיבוץ כפר מסריק שהתמונה בה היתה קופצת מדי פעם והיינו חובטים על מסגרת העץ שלה בנעל כדי שהתמונה תתייצב.
את רוב שנות ילדותי ,נערותי ובגרותי ביליתי מול הקופסה הזאת במין יחסי גומלין מוזרים. אני הייתי בולע הכל והיא היתה מקיאה. הכל הלך , סרטי טבע, טלויזיה לימודית , וולט דיסני, סדרות דרמה, מתח,קומדיות וסיטקום, חדשות ועוד. ואז באו הכבלים ובא הלווין ופתאום לא היית מוגבל רק לזבל המקומי אלא נחשפתי גם לזבל מחו"ל - שעשועונים, ריאליטי , דוקודרמה, דוקומדיה, ספורט- יו ניים איט. הייתי שם.
אז עוד לא הבנתי כמה למעשה המדיה הזאת כשם שיכולה להיות מועילה, גם מנוונת.
ספרים תמיד היו אהבה גדולה אצלי אבל איכשהו תמיד הייתי דוחה את הקריאה בשביל עוד תוכנית ועוד סדרה וכשהייתי כבר מחליט לקרוא לפני השינה כבר לא היה לי יותר כח והמילים היו מרצדות והעינים נעצמות
המפנה הגיע כאשר הכרתי את יוהנה וגם הוא לא קרה בבת אחת.
יוהנה לא גדלה על טלויזיה ולא היתה מכורה כמוני וגם לא הסכימה להתמכר. ולאט לאט בדרכה נתנה לי לראות ולהבין את כל שאר הדברים שאני מפסיד כאשר אני מוותר ובוהה מול הקופסא.אחר כך גם הבנתי איך הקופסא וקובעי המדיניות של קשת, רשת וכל השאר הם אלה שאחראים על ניוון המוח שלי. העם רוצה בידור, בידור קל וזול שישכיח מהם את צרות היומיום ויתן להם שעה אחת או יותר של נחת . התוכניות מכוונות למכנה המשותף הרחב ( והנמוך) ביותר של עמישראל. הרייטינג בשמיים, המפרסמים נלחמים על דקות פרסומת בפריים טיים וכולם מתעשרים. אבל אתה מתנוון והולך.
תוכניות באמת איכותיות נדחקות לערוצי נישה שבהם כמעט אף אחד לא צופה או לשעות לא הגיוניות.
פה לראשונה ( ולאחרונה) בחיי אני רוצה להסכים עם אמנון יצחק ( שיש הקוראים לו רב) ולקרוא למכשיר הזה "טמבלויזיה"
בין כל הערוצים המסחריים נמצא גם הערוץ הציבורי , ספק צף ספק שוקע בים הרדידות. רשות השידור, ערוץ השידור הממלכתי אמור היה להיות עמוד האש לפני המחנה כמו ה BBC הבריטי המיתולוגי מבחינת התכנים נטול שיקולי רייטינג שהרי את מימונו הוא מקבל מהציבור באמצעות האגרה הנגבית עפ"י חוק רשות השידור. אולם,המוסד הזה הוא כ"כ מסואב ומושחת , מפולג ומסוכסך שגם אם יתנו לו אמצעים כמעט ללא הגבלה ( מה שלמעשה כמעט ויש לו היום) הוא לא יצליח להוציא תחת ידיו שום דבר ראוי להערכה מקצועית.
אני את הטלויזיה החלטתי להוציא מחיי וגם ביצעתי. הודעתי להוט עם סיום 2 שנות ההתחייבות שלי כי החלטתי לא לחדש את החוזה וזהו. הם היו בטוחים שנפלתי על הראש ולמעשה עד היום הם בטוחים שעברתי ליס. מי מחליט להתנתק מטלויזיה? אין ספק שצריך לאשפז אותו במחלקה סגורה.
הי קשה בהתחלה, אני מודה, אולם כמו כל סוג של התמכרות לאחר שבוע או שבועיים קשים באה ההקלה הגדולה. אין ספק שהחיים הרבה יותר יפים. פתאום יש לי זמן להמון דברים אחרים. חזרתי לגלות את הספרים, חזרתי לגלות את המוזיקה.חזרתי לגלות איך זה לשוחח עם אישתי, עם הילדים. תענוג. הילדים התרגלו די מהר שאצל אבא אין טלויזיה והם משלימים חוסרים אצל אמא וכולם בסדר עם זה.
אבל גם בורוד יש גוונים של שחור.
על רשות השידור כבר דיברנו ולא נרחיב. אולם ברשות השידור יש אגף הנקרא אגף הגבייה עליו אני רוצה קצת להרחיב.
סעיף 29 לחוק רשות השידור ( כן, יש דבר כזה) קובע כי כל תושב ישראל המחזיק משק בית ומחזיק בו מקלט טלויזיה מחויב באגרה. האגרה נכון לשנת 2012 הינה 369 ש"ח. רבות דובר כבר על האגרה הנ"ל ועל כך שהיא אינה נותנת את התמורה בעבורה היא משולמת ואפילו יש פס"ד נחמד של השופט אהרון ברק בנושא הקובע שלמעשה מדובר במס גולגולת ( אבל אפילו הוא לא היה לו אומץ להכריז עליו כבלתי חוקי או שלא ממלא את יעודו).
מה שלא ידעתי ולמדתי היום זה שאפילו יש ברשותך מקלט טלויזיה והוא עדיין באריזתו המקורית והוא סתם שוכב בפינה ומעלה אבק ואין לך כבלים , לויין, עידן + או אפילו סתם אנטנה פנימית או חיצונית כמו של פעם , הינך עדיין חייב בתשלום אגרה. וגם אם היה ברשותך מקלט ומכרתו לפלוני אלמוני תמורת כך וכך שקלים, הינך מחויב להודיע על כך לרשות השידור ( אגף הגביה ) בתוספת שמו של הקונה המאושר ומס' תעודת הזהות שלו.
כן , אגף הגביה של רשות השידור מזכיר יותר מהכל סניף של הק.ג.ב בימי הזוהר.
הסיבה שהלכתי לבקר אצל האדונים הנכבדים היא בגלל שיש לי לאחרונה זמן עודף. וזמן עודף גורם לך לעשות סדר בכל מיני דברים שבימים כתיקונם הינך מעדיף לזנוח ולשמור לימים בהם יש לך זמן עודף. כמו כן גם נמאס לי לקבל כל מיני מכתבים ממשרד עו"ד פיניאן, עורוק ושות' ובהם איומים מרומזים לנקיטת הליכים בגין חובי לרשות הנכבדה אשר בשרותיה איני משתמש מזה זמן מה.
אתם אומרים לעצמכם שבודאי שבשנת 2012 ניתן לסדר דבר כה פשוט בשיחת טלפון אחת פשוטה.
ניסוי קטן ...אגף הגביה מקבל שיחות טלפון בימים א-ג בין השעות 09:00- 14:00 אם תרצו אני אשיג לכם את המספר. מי שיצליח להשיג אותם טלפונית במשך 3 הימים האלה יקבל פרס. היה לי מזל, בשבוע השני הצלחתי להשיג מישהי וגם היתה מאוד נחמדה. הסברתי לה שאין לי טלויזיה וכך וכך והיא יעצה לי מה לעשות ואמרה לי לשלוח את המסמכים לפקס מסוים .
נשבע לכם ששעה אחרי השיחה שלי כבר הפקס נשלח עם אישור מסירה.זה היה ב 10/1/12. מכיוון שתיבת הדואר שלי לא הביאה שום בשורה לאחר כחודש + שוב ביליתי כמה ימים על הטלפון ולבסוף הצלחתי להשיג את אותה המתוקונת מהפעם הראשונה ולהפתעתי היא אפילו זכרה אותי. מתברר שהיא יושבת בירושלים ואילו את הפקס שלחתי למשרדים בנצרת ועד כמה שהיא רואה במערכת , שום דבר לא עודכן ולמעשה יכול להיות שהפקס גם לא הגיע.
היום קיבלתי את הג'ננה ונסעתי למשרדים בנצרת. קבלת קהל בין הימים ד-ה בין השעות 08:00-13:00 וביום ו' עד השעה 11:00 ( הי, גם הם צריכים לעשות קניות לשבת) .
הבניין היה מתפורר ומט לנפול והעדפתי את המדרגות על פני המעלית.
מיד שמתי לב שהדבר הכי חיובי בכל הסיפור יהיה השומר בכניסה. פנסיונר חביב שמצייר מספרים על דף A4 גדול ואח"כ גוזר אותם ומחלק לנזקקים( למה להשקיע במכונת מספרים? הרי השומר ממילא נמצא. נדאג לו לריפוי בעיסוק). אני קיבלתי את מס' 41. סקירה מהירה של הקהל גילתה לי הרבה פנסיונרים רוסים, בני דודים, אינסטלטור אחד ( אני משער לפי חריץ העכוז הגדול והשעיר) ועלוב חיים אחד שלא הפסיק לגלוש באייפון שלו ולמלמל איזה מדינה עושקת ובושה ושיתביישו להם.
השומר היה חביב בצורה יוצאת דופן לתפקיד שהוא ממלא. הוא כנראה יודע שכל הממתינים הם נידונים למוות ובדרכו הוא מחליט להמתיק להם את הגלולה בדקות החופש האחרונות שלהם. יפה מצידו, כי הוא לא באמת חייב.
הסיפור שלי הוא כזה , אני וגרושתי נפרדנו ב 2009 ומאז אני גר בדירות שכורות למרות שכתובתי נשארה על הבית הישן עד שעברנו לכתובת הנוכחית. גרושתי מצידה שילמה את האגרה או את חלקה וגם ביקשה הנחה מעצם היותה אם חד הורית ( מה לא עושים בשביל לשלם פחות). הם מצידם קיבלו עוד לקוח ( אני) והחלו להפציץ אותי במכתבים אשר הגיעו לכתובת הישנה. אני בדרך כלל מאוד עצלן בנושאים האלה ותמיד לוקח לי המון זמן להגיב.
היום גיליתי שתמיד כדאי לכבות שריפה כאשר היא עדיין קטנה.
חדר ההמתנה היה מאוד גדול, מלוכלך ועלוב וכמוהו היו גם חדרי הקבלה שבפנים. קירות ערומים, מכונת פקס ומדפסת ו 3 שולחנות שראו ימים יפים יותר עם פקידים ( שראו ימים יפים יותר)מאחוריהם.
הפקיד אשר קיבל את פני לא ממש קיבל את פני. הוא אפילו לא טרח להרים את עיניו מעל מסך המחשב ואפילו לא ענה על השלום שאמרתי לו. לאחר כמה דקות כאשר סיים את ענייניו הוא רק הפטיר "מה הבעיה?" ניסיתי להיות קצר ועניייני. נסיוני כאיש מכירות לימד אותי שאנשים לא אוהבים שמפילים עליהם כמות מידע גדולה ישר בהתחלה. 2 משפטים כדי לגרות ואח"כ הדלת פתוחה. הוא תקתק משהו במחשב והודיע לי שהחוב שלי מסתכם ב 2300 ש"ח כולל קנסות ופיגורים וכולל שכ"ט של עורכי דין.לא בכלל מעניין אותו הסיפור שלי. חוק זה חוק. שלפתי לו תעודת גירושין ופס"ד של בי"ד לענייני משפחה אבל הוא המשיך בשלו.. החוב הינו עפ"י כתובת ת.ז. ומס' ת.ז. של החייב. על 2012 הוא נאלץ לותר כי הצהרתי שאין לי טלויזיה וגם את זה הם יבואו לבדוק בבדיקת פתע.
דין ודברים מפה לשם והנה כבר החוב הצטמק ל 1860 ש"ח. בדיוק כשהיינו באמצע קיבלתי טלפון מהסתדרות העובדים בקשר למשהו שקשור למקום העבודה הקודם. פקיד הגביה שמע את השיחה ושאל האם אני מובטל. אישרתי לו ובמקרה גם היה איתי הפנקס מלשכת התעסוקה. הוא הסתכל עלי ממושכות וכנראה משהו קרה. הוא אפילו הטריח את עצמו מהכיסא ונעלם באחד החדרים.כשהוא חזר החוב קטן ל 1400 ש"ח. יותר מזה כבר לא רציתי להתמקח. אלת המזל לא מצלצלת פעמיים באותה השעה. שלפתי את הכרטיס ונפרדתי מהסכום.
יש מקומות בהם אדם לא רוצה לבקר פעמיים והמקום הזה הוא ללא ספק יחרט בליבי כאחד המקומות הללו.
עכשיו, עם יד על הלב. כמה מכם היו משלמים את האגרה ברצון אם הייתם מקבלים תמורה בעדה?
כמה מכם צופים בערוץ 1 ?
כמה מכם מרגישים שעושקים אתכם , שאתם משלמים סתם עבור משכורות של ועדים מנופחים ועצלנים אשר לא נותנים לנו שום תמורה בעד כסף טוב?!
מצורף פה קישור לכתבה על דו"ח מבקר המדינה בעניין רשות השידור.
http://media.nana10.co.il/Article/?ArticleID=801590
צפו פחות, קראו יותר.
טוב, אז החלטתי לשנס מותניים ולשנות את סדרי העדיפויות שלי. הרי כתיבה אמורה להיות גם משהו תרפיוטי ( הנה, מצאתי הזדמנות להשתמש במילה הזאת ולהראות שאני משכיל...) וכבר כמה ימים שחזר לי הדגדוג לכתוב.
היום נקרתה לי הזדמנות פז..ביקור באגף הגביה של רשות השידור.
תראו, אין ספק שהטלויזיה היא ההמצאה של המאה ה- 20 . טכנית היא הומצאה אפילו בסוף המאה ה- 19 אבל ייצור סדרתי וטכנולוגית השפופרות ושידורים מסחריים החלו רק בסוף שנות ה 20 של המאה הקודמת.
בזכות הטלויזיה למדנו המון על מקומות, תרבויות , העולם נעשה הרבה יותר קטן בזכותה ויש לזקוף בעיקר לזכותה את הפיכתנו לכפר גלובאלי קטן. חדשות מועברות אלינו מכל העולם ביעף ואפילו היו שידורים מהירח ואולי בעתיד מעולמות רחוקים יותר. אכן המצאה חשובה ביותר ויש האומרים שלא פחות חשובה מהרדיו ומהטלפון.
בארצנו הקטנטונת החלו שידורי הטלויזיה במצעד יום העצמאות של 1968. מר טלויזיה ,חיים יבין הצעיר העביר את השידור הראשון כולו נרגש, מדינת ישראל היתה עדיין הלומת ניצחון ממלחמת ששת הימים וכל השאר היסטוריה.
מאז שאני זוכר את עצמי היתה בביתינו טלויזיה. מכיוון שגרנו בטבריה היה קל לקלוט גם את שידורי הטלויזיה של של לבנון וירדן והייתי מבלה שעות מול המסך בולע הכל. טלויזיה סילורה בשחור לבן כמו שהיתה לכולם תוצרת קיבוץ כפר מסריק שהתמונה בה היתה קופצת מדי פעם והיינו חובטים על מסגרת העץ שלה בנעל כדי שהתמונה תתייצב.
את רוב שנות ילדותי ,נערותי ובגרותי ביליתי מול הקופסה הזאת במין יחסי גומלין מוזרים. אני הייתי בולע הכל והיא היתה מקיאה. הכל הלך , סרטי טבע, טלויזיה לימודית , וולט דיסני, סדרות דרמה, מתח,קומדיות וסיטקום, חדשות ועוד. ואז באו הכבלים ובא הלווין ופתאום לא היית מוגבל רק לזבל המקומי אלא נחשפתי גם לזבל מחו"ל - שעשועונים, ריאליטי , דוקודרמה, דוקומדיה, ספורט- יו ניים איט. הייתי שם.
אז עוד לא הבנתי כמה למעשה המדיה הזאת כשם שיכולה להיות מועילה, גם מנוונת.
ספרים תמיד היו אהבה גדולה אצלי אבל איכשהו תמיד הייתי דוחה את הקריאה בשביל עוד תוכנית ועוד סדרה וכשהייתי כבר מחליט לקרוא לפני השינה כבר לא היה לי יותר כח והמילים היו מרצדות והעינים נעצמות
המפנה הגיע כאשר הכרתי את יוהנה וגם הוא לא קרה בבת אחת.
יוהנה לא גדלה על טלויזיה ולא היתה מכורה כמוני וגם לא הסכימה להתמכר. ולאט לאט בדרכה נתנה לי לראות ולהבין את כל שאר הדברים שאני מפסיד כאשר אני מוותר ובוהה מול הקופסא.אחר כך גם הבנתי איך הקופסא וקובעי המדיניות של קשת, רשת וכל השאר הם אלה שאחראים על ניוון המוח שלי. העם רוצה בידור, בידור קל וזול שישכיח מהם את צרות היומיום ויתן להם שעה אחת או יותר של נחת . התוכניות מכוונות למכנה המשותף הרחב ( והנמוך) ביותר של עמישראל. הרייטינג בשמיים, המפרסמים נלחמים על דקות פרסומת בפריים טיים וכולם מתעשרים. אבל אתה מתנוון והולך.
תוכניות באמת איכותיות נדחקות לערוצי נישה שבהם כמעט אף אחד לא צופה או לשעות לא הגיוניות.
פה לראשונה ( ולאחרונה) בחיי אני רוצה להסכים עם אמנון יצחק ( שיש הקוראים לו רב) ולקרוא למכשיר הזה "טמבלויזיה"
בין כל הערוצים המסחריים נמצא גם הערוץ הציבורי , ספק צף ספק שוקע בים הרדידות. רשות השידור, ערוץ השידור הממלכתי אמור היה להיות עמוד האש לפני המחנה כמו ה BBC הבריטי המיתולוגי מבחינת התכנים נטול שיקולי רייטינג שהרי את מימונו הוא מקבל מהציבור באמצעות האגרה הנגבית עפ"י חוק רשות השידור. אולם,המוסד הזה הוא כ"כ מסואב ומושחת , מפולג ומסוכסך שגם אם יתנו לו אמצעים כמעט ללא הגבלה ( מה שלמעשה כמעט ויש לו היום) הוא לא יצליח להוציא תחת ידיו שום דבר ראוי להערכה מקצועית.
אני את הטלויזיה החלטתי להוציא מחיי וגם ביצעתי. הודעתי להוט עם סיום 2 שנות ההתחייבות שלי כי החלטתי לא לחדש את החוזה וזהו. הם היו בטוחים שנפלתי על הראש ולמעשה עד היום הם בטוחים שעברתי ליס. מי מחליט להתנתק מטלויזיה? אין ספק שצריך לאשפז אותו במחלקה סגורה.
הי קשה בהתחלה, אני מודה, אולם כמו כל סוג של התמכרות לאחר שבוע או שבועיים קשים באה ההקלה הגדולה. אין ספק שהחיים הרבה יותר יפים. פתאום יש לי זמן להמון דברים אחרים. חזרתי לגלות את הספרים, חזרתי לגלות את המוזיקה.חזרתי לגלות איך זה לשוחח עם אישתי, עם הילדים. תענוג. הילדים התרגלו די מהר שאצל אבא אין טלויזיה והם משלימים חוסרים אצל אמא וכולם בסדר עם זה.
אבל גם בורוד יש גוונים של שחור.
על רשות השידור כבר דיברנו ולא נרחיב. אולם ברשות השידור יש אגף הנקרא אגף הגבייה עליו אני רוצה קצת להרחיב.
סעיף 29 לחוק רשות השידור ( כן, יש דבר כזה) קובע כי כל תושב ישראל המחזיק משק בית ומחזיק בו מקלט טלויזיה מחויב באגרה. האגרה נכון לשנת 2012 הינה 369 ש"ח. רבות דובר כבר על האגרה הנ"ל ועל כך שהיא אינה נותנת את התמורה בעבורה היא משולמת ואפילו יש פס"ד נחמד של השופט אהרון ברק בנושא הקובע שלמעשה מדובר במס גולגולת ( אבל אפילו הוא לא היה לו אומץ להכריז עליו כבלתי חוקי או שלא ממלא את יעודו).
מה שלא ידעתי ולמדתי היום זה שאפילו יש ברשותך מקלט טלויזיה והוא עדיין באריזתו המקורית והוא סתם שוכב בפינה ומעלה אבק ואין לך כבלים , לויין, עידן + או אפילו סתם אנטנה פנימית או חיצונית כמו של פעם , הינך עדיין חייב בתשלום אגרה. וגם אם היה ברשותך מקלט ומכרתו לפלוני אלמוני תמורת כך וכך שקלים, הינך מחויב להודיע על כך לרשות השידור ( אגף הגביה ) בתוספת שמו של הקונה המאושר ומס' תעודת הזהות שלו.
כן , אגף הגביה של רשות השידור מזכיר יותר מהכל סניף של הק.ג.ב בימי הזוהר.
הסיבה שהלכתי לבקר אצל האדונים הנכבדים היא בגלל שיש לי לאחרונה זמן עודף. וזמן עודף גורם לך לעשות סדר בכל מיני דברים שבימים כתיקונם הינך מעדיף לזנוח ולשמור לימים בהם יש לך זמן עודף. כמו כן גם נמאס לי לקבל כל מיני מכתבים ממשרד עו"ד פיניאן, עורוק ושות' ובהם איומים מרומזים לנקיטת הליכים בגין חובי לרשות הנכבדה אשר בשרותיה איני משתמש מזה זמן מה.
אתם אומרים לעצמכם שבודאי שבשנת 2012 ניתן לסדר דבר כה פשוט בשיחת טלפון אחת פשוטה.
ניסוי קטן ...אגף הגביה מקבל שיחות טלפון בימים א-ג בין השעות 09:00- 14:00 אם תרצו אני אשיג לכם את המספר. מי שיצליח להשיג אותם טלפונית במשך 3 הימים האלה יקבל פרס. היה לי מזל, בשבוע השני הצלחתי להשיג מישהי וגם היתה מאוד נחמדה. הסברתי לה שאין לי טלויזיה וכך וכך והיא יעצה לי מה לעשות ואמרה לי לשלוח את המסמכים לפקס מסוים .
נשבע לכם ששעה אחרי השיחה שלי כבר הפקס נשלח עם אישור מסירה.זה היה ב 10/1/12. מכיוון שתיבת הדואר שלי לא הביאה שום בשורה לאחר כחודש + שוב ביליתי כמה ימים על הטלפון ולבסוף הצלחתי להשיג את אותה המתוקונת מהפעם הראשונה ולהפתעתי היא אפילו זכרה אותי. מתברר שהיא יושבת בירושלים ואילו את הפקס שלחתי למשרדים בנצרת ועד כמה שהיא רואה במערכת , שום דבר לא עודכן ולמעשה יכול להיות שהפקס גם לא הגיע.
היום קיבלתי את הג'ננה ונסעתי למשרדים בנצרת. קבלת קהל בין הימים ד-ה בין השעות 08:00-13:00 וביום ו' עד השעה 11:00 ( הי, גם הם צריכים לעשות קניות לשבת) .
הבניין היה מתפורר ומט לנפול והעדפתי את המדרגות על פני המעלית.
מיד שמתי לב שהדבר הכי חיובי בכל הסיפור יהיה השומר בכניסה. פנסיונר חביב שמצייר מספרים על דף A4 גדול ואח"כ גוזר אותם ומחלק לנזקקים( למה להשקיע במכונת מספרים? הרי השומר ממילא נמצא. נדאג לו לריפוי בעיסוק). אני קיבלתי את מס' 41. סקירה מהירה של הקהל גילתה לי הרבה פנסיונרים רוסים, בני דודים, אינסטלטור אחד ( אני משער לפי חריץ העכוז הגדול והשעיר) ועלוב חיים אחד שלא הפסיק לגלוש באייפון שלו ולמלמל איזה מדינה עושקת ובושה ושיתביישו להם.
השומר היה חביב בצורה יוצאת דופן לתפקיד שהוא ממלא. הוא כנראה יודע שכל הממתינים הם נידונים למוות ובדרכו הוא מחליט להמתיק להם את הגלולה בדקות החופש האחרונות שלהם. יפה מצידו, כי הוא לא באמת חייב.
הסיפור שלי הוא כזה , אני וגרושתי נפרדנו ב 2009 ומאז אני גר בדירות שכורות למרות שכתובתי נשארה על הבית הישן עד שעברנו לכתובת הנוכחית. גרושתי מצידה שילמה את האגרה או את חלקה וגם ביקשה הנחה מעצם היותה אם חד הורית ( מה לא עושים בשביל לשלם פחות). הם מצידם קיבלו עוד לקוח ( אני) והחלו להפציץ אותי במכתבים אשר הגיעו לכתובת הישנה. אני בדרך כלל מאוד עצלן בנושאים האלה ותמיד לוקח לי המון זמן להגיב.
היום גיליתי שתמיד כדאי לכבות שריפה כאשר היא עדיין קטנה.
חדר ההמתנה היה מאוד גדול, מלוכלך ועלוב וכמוהו היו גם חדרי הקבלה שבפנים. קירות ערומים, מכונת פקס ומדפסת ו 3 שולחנות שראו ימים יפים יותר עם פקידים ( שראו ימים יפים יותר)מאחוריהם.
הפקיד אשר קיבל את פני לא ממש קיבל את פני. הוא אפילו לא טרח להרים את עיניו מעל מסך המחשב ואפילו לא ענה על השלום שאמרתי לו. לאחר כמה דקות כאשר סיים את ענייניו הוא רק הפטיר "מה הבעיה?" ניסיתי להיות קצר ועניייני. נסיוני כאיש מכירות לימד אותי שאנשים לא אוהבים שמפילים עליהם כמות מידע גדולה ישר בהתחלה. 2 משפטים כדי לגרות ואח"כ הדלת פתוחה. הוא תקתק משהו במחשב והודיע לי שהחוב שלי מסתכם ב 2300 ש"ח כולל קנסות ופיגורים וכולל שכ"ט של עורכי דין.לא בכלל מעניין אותו הסיפור שלי. חוק זה חוק. שלפתי לו תעודת גירושין ופס"ד של בי"ד לענייני משפחה אבל הוא המשיך בשלו.. החוב הינו עפ"י כתובת ת.ז. ומס' ת.ז. של החייב. על 2012 הוא נאלץ לותר כי הצהרתי שאין לי טלויזיה וגם את זה הם יבואו לבדוק בבדיקת פתע.
דין ודברים מפה לשם והנה כבר החוב הצטמק ל 1860 ש"ח. בדיוק כשהיינו באמצע קיבלתי טלפון מהסתדרות העובדים בקשר למשהו שקשור למקום העבודה הקודם. פקיד הגביה שמע את השיחה ושאל האם אני מובטל. אישרתי לו ובמקרה גם היה איתי הפנקס מלשכת התעסוקה. הוא הסתכל עלי ממושכות וכנראה משהו קרה. הוא אפילו הטריח את עצמו מהכיסא ונעלם באחד החדרים.כשהוא חזר החוב קטן ל 1400 ש"ח. יותר מזה כבר לא רציתי להתמקח. אלת המזל לא מצלצלת פעמיים באותה השעה. שלפתי את הכרטיס ונפרדתי מהסכום.
יש מקומות בהם אדם לא רוצה לבקר פעמיים והמקום הזה הוא ללא ספק יחרט בליבי כאחד המקומות הללו.
עכשיו, עם יד על הלב. כמה מכם היו משלמים את האגרה ברצון אם הייתם מקבלים תמורה בעדה?
כמה מכם צופים בערוץ 1 ?
כמה מכם מרגישים שעושקים אתכם , שאתם משלמים סתם עבור משכורות של ועדים מנופחים ועצלנים אשר לא נותנים לנו שום תמורה בעד כסף טוב?!
מצורף פה קישור לכתבה על דו"ח מבקר המדינה בעניין רשות השידור.
http://media.nana10.co.il/Article/?ArticleID=801590
צפו פחות, קראו יותר.
